<h1>ארחות חיים הלכ' יין נסך סימן כ"ז</h1>
<h2>דף לא.</h2>
ועוד התיר ר"ת אפילו היין מכרמי הנכרי בחותם בתוך חותם ואומר כי הבריתא דמטהר יינו של נכרי שאוסר אם אין ישראל דר באותה חצר מיירי בחותם אחד או מפתח אחד אבל חותם בתוך חותם שרי דבפרק אין מעמידין חזינן דאיכא חלוק בין חותם אחד לחותם בתוך חותם ואם הגוי המוליך את היין נתאכסן בעיר שכולה גוים והיה פתח פתוח לרשות הרבים אז מותר אפילו בחותם אחד דמרתת מישראל העוברים כמו רוכלים.
<h2>דף לא:</h2>
והיכא שהוא שלם שמא צריך שיכיר בחותמיו לבסוף לאחר שהובא או סגי שישלח הישראל לחבירו ענין החותם היאך הוא עשוי וזה יודיע לגוי לכתחלה שהוא שולח לישראל חבירו ענין החותם ואז מרתת הגוי מלזייף ואמנם יש ששולחין יינם בלי הכרת חותם וגם אין שולחין לישראל חביריהם היאך הוא עשוי ואין לאוסרו על כך בראיה ברורה כאשר פירשנו במקומה. ויש שחוששין אפילו על ידי חותם על המגופה ועל הברזות ואפי' בהכרת חותם פן ינעוץ הגוי (מסר) [מסמר] או ראש הסכין בין הנסרים ויוציא מעט יין והתלמוד דשרי הני מילי בחביותיהם של חרש דליכא למיחש. אמנם אין לחוש לזה ע"כ. וכן נמי פסק הרשב"א ז"ל דחזקה דאינו טורח לנקוב החבית אלא לפתוח פי החבית ולנקבה אם לא יהיה בה שני חותמות. ובתשובה כתב ואני נמנעתי מלשתות שום יין המופקד ביד גוי אפי' בכלים של חרס שגדרתי אני בעצמי בזה מפני זה עכ"ל.
<h2>דף סא.</h2>
היה זה היין טהור ברשות הרבים או בבית הפתוח לרשות הרבים וישראל הולכין ושבים שם מותר שעדיין לא נכנס ברשות הגוי. ואשפה וחלון ודקל אע"פ שאין בו פירות הרי הם כרשות הרבים וחבית יין שם וגוי הנמצא שם אינו אוסרה ובית הפתוח לשם כפתוח לרשות הרבים.
<h2>דף סא:</h2>
נכרי ששכר ישראל לדרוך לו יינו בטהרה כדי שיקחו ממנו ישראלים והיה היין בבית הגוי אם היה זה ישראל השומר דר בחצר אע"פ שיוצא ונכנס ואע"פ שהפתח פתוח היין מותר. ואם אינו דר בחצר אע"פ (שהפתח פתוח) שמפתח וחותם בידו היין אסור שכיון שהיין של גוי וברשותו לא יפחד לזייף ולהכנס לבית ויאמר ויהי מה אם (יודע כי) [ידעו בו] לא יקחו ממני. ואפילו מכרו הגוי לישראל כל זמן שלא יוכל הישראל להוציאו מרשות הגוי אם לא יתן המעות הרי הוא של גוי ואסור. כתב הרמב"ן ז"ל יש להקל במטהר יינו של גוי שאמרנו שצריך שומר דחותם בתוך חותם כשומר דמי וראיה לדברי מדקתני בברייתא דלוקח ושוכר בית בחצרו של גוי וישראל דר בחצר אחרת וחכמים אומרים לעולם אסור עד שיציב שומר כדקתני מתניתין במטהר ואפי' הכי אומרים בפרק אין מעמידין [ל"א ע"א] ור' יוחנן אמר אפי' יין משתמר בחותם (חותמות) [בתוך חותם אלמא דב' חותמות] כשומר הוו ואף אנו נאמר בשומר דקתני מתניתין במטהר דהוא הדין לב' חותמות. ואינו כן דעת הגאונים ז"ל (כן) [אבל] מצאתי כך למקצת רבני צרפת ז"ל עכ"ל. והביאו הרשב"א ז"ל בחדושיו בסוף פרק ר' ישמעאל וה"ר אהרן הלוי ז"ל פסק כהרמב"ן ז"ל והבעל השלמן ז"ל הביא לשון הרא"ש וראיותיו בסוף דבריו כתב ולפום האי טעמא אם קנה גוי יין מישראל להוליכו למקום היוקר למוכרו אפילו בחותם בתוך חותם אסור אך ר"ת מתירו מהטעם שתמצא למטה. והרשב"א ז"ל כתב בספר תורת הבית שלו וז"ל ישראל שעשה יינו של נכרי [בטהרה] בין שמכרו הנכרי לישראל ולא פרע לו המעות בין שלא מכרו אלא שהוא מטהרו כדי למכרו על ידו לישראלים אם נתנו ישראל בחצרו של אותו הנכרי בעצמו ואין הגוי דר באותו חצר אם פתח האוצר פתוח לרשות הרבים. והוא הדין אם פתוח לאשפה או יש דקל (בחצרו) של ישראל שיוכל לראותו [משם אם יעלה]. והיו ישראל וגוים דרים באותה העיר מותר ואע"פ שאין ישראל דר באותה חצר ואין מפתח וחותם בידו מתיירא הגוי שיראוהו הישראלים הדרים באותה העיר ויפסידו לו יינו. במה דברים אמורים בשלא נמצא עומד באותו בית שהיין בו [אבל נמצא עומד בבית] אסור. מכרו הנכרי לישראל ופרע לו המעות או אפילו לא פרעו אלא שזקפן עליו במלוה עד שאין יכול לעכב מלהוציאו משם מותר ואע"פ שאין פתח פתוח לרשות הרבים. ואין מפתח וחותם ביד ישראל. ואפי' נמצא עומד בצדו מותר וכו'. כתב לו התקבלתי וכשבא להוציאו אינו מניחו הרי זה אסור עד שיהא פתח פתוח לרשות הרבים [וישראלים דרים באותה העיר שהתקבלתי זה אינו אלא כהערמה שאלו מדעת גמורה כתב לו לא היה מעכב מלהוציאו. לא היו ישראלים דרים באותה עיר אע"פ שהפתח פתוח לרשות הרבים] ואפילו מפתח וחותם ביד ישראל אסור [מתירא הוא מן הישראל ואינו מתירא מן העכו"ם] ואע"פ שזה הישראל דר לבדו באותה העיר אינו מתירא מליכנס שם הואיל והיין והבית שלו לפיכך אין לו תקנה ואפילו בשני חותמות אלא ביושב ומשמר. במה דברים אמורים בעיר גדולה [שיש לה] דלתים ובריח שרוכליה ממנה אבל בעיר קטנה שרוכלים [נכרים] נכנסין בה מותר מתיירא שמא יכנסו רוכלי ישראל ויראוהו. היה הגוי דר בה וישראל בחצר אחרת לעולם אסור אלא ביושב ומשמר. היה ישראל דר בה ואין הגוי דר בה לעולם מותר ואפילו אין מפתח וחותם בידו ולא עוד אלא אפילו ישראל והגוי דרין בה [מותר]. המטהר יינו של נכרי והניחו בחצר של גוי אחר אם אותו הגוי [אינו] משועבד לו אם יש בידו מפתח וחותם מותר ולא חיישינן לגומלים עכ"ל.
והר"ף ז"ל כתב יינו של ישראל ואפי' יינו של גוי אם הוא באותו חצר שישראל דר בו מותר בלא מפתח וחותם לכולי עלמא כי פליגי ביינו של ישראל והוא (באותו חצר) [בחצר] של גוי ואין ישראל דר באותה חצר ואיכא מפתח וחותם ר' מאיר שרי והכי קים לן.
כתב הבעל התרומה ז"ל נכרי שקנה יין כשר וחתמו הישראל חותם בתוך חותם כגון שמלא כל החביות בחשוקים ועשה לו שולים כפולים [משני צדדין] אע"פ שהגוי מוליכו לימכר ומתאכסן בעיר שכולה גוים גם הפתח נעול היין מותר אפילו בשתיה כיון שטרח הגוי לקנות מישראל וחתמו לא טרח ומזייף וברייתא דמטהר יינו [של עכו"ם] בחצר אחרת אסור אפי' במפתח וחותם היינו דוקא בשעשה הגוי היין מכרמיו ודרכו ישראל אבל קנה מישראל יין עשוי לא טרח ומזייף וכן נמי דעת ה"ר יעקב.
ועוד התיר ר"ת אפילו היין מכרמי הנכרי בחותם בתוך חותם ואומר כי הבריתא דמטהר יינו של נכרי שאוסר אם אין ישראל דר באותה חצר מיירי בחותם אחד או מפתח אחד אבל חותם בתוך חותם שרי דבפרק אין מעמידין חזינן דאיכא חלוק בין חותם אחד לחותם בתוך חותם ואם הגוי המוליך את היין נתאכסן בעיר שכולה גוים והיה פתח פתוח לרשות הרבים אז מותר אפילו בחותם אחד דמרתת מישראל העוברים כמו רוכלים.
<h2>דף סט:</h2>
(וישראל) [ועכו"ם] המוליך יינו [של ישראל] ממקום למקום אע"פ שלן בעיר שכלה גוים מותר בחותם אחד או מפתח דהשתא קיימא לן כר' אליעזר דלא חייש לזיופא אבל אם מצא החותם נשבר או המפתח נסתר (הכל) [היין] אסור ולא קשה ממסכת טהרות פ"ח דשרי בטהרות וכל שכן ביין נסך כדמוכח שלהי עבודה זרה התם מיירי ביוצא ונכנס.
